שבע מצוות בני נח הן שבע מצוות יסוד שהקב"ה ציווה עליהן את כל בני האדם – לא רק את עם ישראל. הן מהוות את הקוד המוסרי והמשפטי הבסיסי לכל האנושות.
המצוות הן:

1. איסור עבודה זרה – לא לעבוד אלוהים אחרים, אלא להכיר בבורא אחד.
2. איסור ברכת השם (קללת ה') – לא לקלל את שם ה' ולא לחלל את קדושתו.
3. איסור שפיכות דמים – לא לרצוח, ולהכיר בקדושת החיים.
4. איסור גילוי עריות – להתרחק ממערכות יחסים אסורות (כגון ניאוף, גילוי עריות).
5. איסור גזל – לא לגזול ולא לקחת רכוש שאינו שלך.
6. איסור אבר מן החי – לא לאכול איבר שנלקח מבעל חיים בעודו חי.
7. חיוב דינים – להקים מערכת משפט צודקת שתאכוף את שאר המצוות ותשמור על צדק חברתי.

מקורן של מצוות אלו מובא בתלמוד (מסכת סנהדרין נ"ו ע"ב), ונגזרות מציווי ה' לנח ולבניו לאחר המבול.

שבע מצוות בני נח חלות על כל אדם בעולם, יהודי או לא-יהודי.
בעוד שעם ישראל קיבל 613 מצוות בהר סיני, שאר העמים מחויבים רק בשבע מצוות אלו.
הרמב"ם (הלכות מלכים, פרק ח') כותב שכל מי שמקיים את שבע מצוות אלו מפני שהקב"ה ציווה עליהן בתורה ונמסרו על ידי משה רבנו – נחשב חסיד אומות העולם, ויש לו חלק לעולם הבא.
אם הוא מקיים אותן רק מתוך היגיון מוסרי או טבעי, נחשב לחכם, אך לא כ"חסיד אומות העולם".

בן נח המקיים את שבע מצוות בני נח נאמן לאמת האלוקית ונחשב חסיד אומות העולם.
חז"ל מלמדים (בבלי סנהדרין ק"ה ע"א) שיש לו חלק לעולם הבא, שכן הוא ממלא את ייעודו האנושי – להכיר בבורא ולעשות צדק.
כך נוצרת אנושות מוסרית וצודקת, שהיא יסוד לתיקון עולם, שעליו מדבר הנביא ישעיהו: "כי ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים" (ישעיהו נ"ו, ז').

כן, בן נח רשאי לקיים מצוות נוספות מרצונו – כמו צדקה, תפילה או כיבוד הורים – אך הוא אינו מצֻווה עליהן כמו ישראל.
אם הוא מקיים אותן לשם שמיים, הוא מקבל שכר, אך לא באותה מידה כמו ישראל שנצטווה בהן.
עם זאת, ישנם מצוות ייחודיות לישראל (כמו שמירת שבת, תפילין, מזוזה וכו’) שבן נח אינו רשאי לקיימן מתוך חיוב דתי, כדי שלא ייראה כאילו הוא מקבל עליו תורת ישראל.

כל המצוות חשובות, אך שלוש מהן נחשבות יסודיות במיוחד:

• עבודה זרה – כי היא שלילת יסוד האמונה בא-ל אחד.
• שפיכות דמים – כי היא ביטול צלם אלוקים שבאדם.
• גילוי עריות – כי היא פוגעת בקדושת המשפחה והחברה.

שלושת אלה מכונים גם "שלוש עבירות חמורות", והן מהוות את עמודי התווך של המוסר האנושי. גם לבני נח, הפרתן נחשבת חטא חמור מאוד.

מצוות "דינים" מחייבת את האנושות להקים מערכת משפט צדק והוגנת, שתשמור על הסדר החברתי ותעניש את העוברים על שאר שש המצוות.
המשמעות היא שכל אומה חייבת להקים בתי דין, שופטים וחוקים שמבוססים על יושר, צדק והגנה על זכויות האדם.
אין חובה להשתמש דווקא בחוקי התורה – אך עליהם להיות הוגנים, מוסריים ולא סותרים את ערכי היסוד של שבע מצוות בני נח.

"אבר מן החי" פירושו לאכול חלק מבעל חיים שנלקח ממנו בעודו חי.
מצווה זו מבטאת חמלה כלפי בעלי חיים והכרה בקדושת החיים כולם.
היא נמסרה לנח לאחר המבול (בראשית ט', ד'):

"אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו."
זו המצווה הראשונה בתורה שניתנה במפורש לכל האנושות לאחר בריאת העולם, כסמל למוסריות ולאנושיות.

לא. שבת וחגים הם מצוות ייחודיות לעם ישראל, כסמל לברית שבין ה' וישראל.
בן נח המקיים שבת כאילו היא חובה דתית נחשב עובר על איסור מסוים, מפני שהוא ממציא לעצמו דת שלא נצטווה בה (ראה סנהדרין נ"ח ע"ב).
עם זאת, אם הוא נח באותו יום מנימוקים טבעיים או מוסריים – אין בכך בעיה.

שבע מצוות בני נח מהוות את בסיס המוסר והצדק האוניברסלי.
הן אינן מצוות דתיות צרות, אלא עקרונות לחיים מוסריים אוניברסליים – אמונה בא-ל אחד, כבוד לחיים, למשפחה, לרכוש, ולחברה.
חז"ל רואים בהן יסוד לעולם מתוקן שבו כל אומות העולם שותפות לעבודת ה'.